ילדותו של סבי -מאיר איתן

כיתה א' -בית הספר המרכזי

שמי מאיר איתן נולדתי בשם מרסל שמולביץ' ב-9.11.1931 בעיר מץ שבצרפת. הוריי, אמי יונה ואבי משה הגרו מפולין לצרפת בשנת 1921 . אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד במכרות פחם בגרמניה , הוא היה מתעורר בכל יום בשלוש לפנות בוקר ונוסע ברכבת לעבוד והיה חוזר בין ארבע לחמש אחרי הצהריים, כך שהרבה אבא לא היה לי כשהייתי קטן. היינו ארבעה ילדים, אחי  גדול סנק שמשון נולד בשנת 1918. אחר כך נולדה אחותי בשנת 1923 קרנדל-עטרה. אחריה סציל-צילה בשנת 1924. אני הצעיר מכולם-בן הזקונים. את השמות שלי ושל אחיותי  בעברית נתנה לנו המורה בבית הספר במרכז, היא אמרה שכאן ישראל, ושינתה לנו את השמות איתם באנו  מצרפת. בשנת 1926 אבי נסע לחפש עבודה בארץ ישראל. הוא מצא עבודה בתור פחח רכב, אני חייתי עם אמי ואחותי בצרפת. בקיץ הלכנו עם אמא לבריכה, הלכנו על סף הבריכה וקבוצת בחורים זרקו את אמא למים וצעקו לה סל ג'וייף-יהודי מלוכלך. אבי ששמע את הדבר היגיע מיד לצרפת בשנת 1935 והודיע כי אנחנו עולים לארץ. הוצאנו דרכונים בעירה וממץ נסענו ברכבת למרסיי משם עלינו על האוניה פאטריה איתה הגענו לארץ, בתור עולים בלתי לגליים-לא חוקיים. כאשר הגענו לארץ אבא ואמא זרקו את הדרכונים למים כי לא היו לנו אישורים להיכנס. הבריטים הכניסו את כולנו 6 נפשות לכלא-כישלה ביפו. היה לאבא שלי דוד כאן בארץ, היה לו כסף והוא בא ושילם ושיחרר אותנו הערבות עד למשפט. המשפט לא התקיים ואנחנו נשארנו כאן. הדירה הראשונה בה התגוררנו הייתה ברחוב קינג ג'ורג' פינת רחוב בית לחם בתל אביב. בחדר אחד כולם יחד, אני ישנתי על האח עם עכברושים שרצו מעלי. משם עברנו לרחוב ריינס 30 רחוב יוקרתי בצפון תל אביב לדירת 2 חדרים. ההורים היו בחדר אחד,ואנחנו 4 ילדים ישנו יחד על מיטה אחת גדולה. הרבה שנים ישנו כך יחד,אני זוכר שאחי הגדול שמשון .לדבר בצרפתית לכן כל ערב בעודנו שוכבים במיטה ארבעתנו היה שואל אותי שמשון איך עבר עלי היום ובקש שאענה לו בצרפתית כך כל ערב עד שלמדתי לדבר בצרפתית. ישנו כך ארבעתנו עד שאחי שמשון התחתן ועזב את הבית.וגם אחותי.  בגיל 6 הלכתי לבית הספר היסודי "המרכזי", בית הספר היה ברחוב זמנהוף. בבית הספר למדנו 3 שעות בשבוע חקלאות-איפה שהיום נמצא היכל התרבות והבימה הייתה גבעה הגינה הציבורית שם עיבדנו את האדמה ושתלנו ירקות. בימי שישי תמורת מיל היינו מקבלים בצל וצנונית הביתה והיינו מאושרים. כל יום לאחר בית הספר אני וחברים היינו הולכים לגינת רות שם היינו מכינים שיעורי בית משחקים והנים.
את בר המצווה שלי חגגנו בסלון ביתינו היכן שהורי ישנו אמי הכינה את הכיבוד, לחמניות, גפילטפיש, רגל קרושה ועוגות .הגיעו 50 אורחים במשך היום בני משפחה ושכנים. עליתי לתורה בבית הכנסת בוגרשוב, הפטרתי הייתה "תולדות" ועד היום בגיל 79 אני זוכר אותה . אני זוכר שהתרגשתי מאד וכאשר קראתי את ההפטרה כל בית הכנסת הסתכל עלי. בשנת 1947 לאחר חצי שנה של נישואיה נפטרה אחותי עטרה בגיל 25 ממחלת שחפת. ב-29 לנובמבר 1947 יום הכרזת המדינה באו"ם קמנו משבעה .(הייתי אז בן 16) בחוץ היה שמח כולם רקדו שרו וחגגו ואני שקמתי משבעה על אחותי גם אני שמחתי עם ההמון ,חזרתי הביתה וסיפרתי להוריי על החגיגות שבחוץ והם הסתכלו עליי במבט עצוב כי לא ידעתי שאסור לי.  

אוניית המעפילים פאטריה

האוניה פאטריה

 "פאטריה" הייתה במקור אוניית נוסעים צרפתית שהוחרמה ע"י הבריטים לאחר כניעת הצרפתים לגרמנים. בשנת 1940 פוצצה "פאטריה" ע"י ההגנה שהעדיפו לשתף פעולה עם הבריטים ולהקטין בעלייה בלתי לגאלית בשביל לא לפגוע במאמץ המלחמתי הבריטי ומתוך מטרה לזכות בתמיכה בריטית במאבק שהתחולל מול הערבים על שטחי ארץ ישראל.

View מסלול חיי מאיר איתן in a larger map

ימי מלחמת השחרור

ב-1948 בהיותי בן 17 הכריזו על הקמת המדינה באותו היום צבאות ערביים של המדינות ירדן מצריים סוריה ולבנון, פלשו לארץ והחלה מלחמת השחרור, צבא עדיין לא היה לנו, היה הפל"מח ( פלוגות המחץ )

האנשים ששירתו בפל"מח היו מתנדבים רובם מקיבוצים ומההתיישבות וחלק קטן בני ערים.

אני בתור נער החלטתי להתנדב ולסייע במלחמה. אני ושאר הנערים הינו "קשרים". תפקידנו היה להעביר קשר מילולי או בכתב בין העמדות בגבול יפו הערבית אשר איימה על תושבי תל-אביב. אחד המקומות המסוכנים בתל- אביב היה רחוב אלנבי פינת הירקון שבו נמצא מסגד חסן – בק על המגדל של המסגד עמד באופן קבוע צלף ערבי שצלף בכל מי שחצה את רחוב הירקון. כקשר הייתי רץ עם המברקים בין העמדות

כדי שיזהו אותנו היינו צריכים לומר סיסמה שהוחלפה בכל יום.

התגייסותו לצה"ל

אגודת יורדי ים זבולון

בגיל 17 הייתי מדריך באגודת יורדי ים זבולון היינו יוצאים מהירקון לעבר הים בסירות ושטים במשך יום שלם ולומדים ימאות. כאשר הגעתי לגיל גיוס בשנת 1949 הייתי מעוניין להתגייס לחייל הים אך לא קיבלו אותי מסיבות בריאותיות .

את הטירונות שלי עברתי ב"סרפנד" כיום מחנה "צריפין". ביום הראשון שהגענו למחנה קבלנו מדים וציוד צבאי.תפקידנו היה לשמור על המחנה בצעידה לאורך הגדר הפנימית הנשק היה נבוט ( מקל ), זה היה לילה ראשון בלי אמא עם מקל לאורך הגדר של מחנה "צריפין".

בסיום הטירונות הוצבתי במחנה בית ליד במפקדת חטיבה 17 בתפקיד שלם חטיבתי. לאחר שחרורי מצ"הל הלכתי ללמוד ניהול חשבונות בבית הספר "פיטמן" ובקורסים של ההסתדרות התחלתי לעבוד בתור מנהל חשבונות  אצל קרוב משפחה שהיה סוכן של מוצרי קוסמטיקה.

לאחר מכן התחלתי לעבוד בסניף המרכזי של בנק הפועלים.



מחנה צריפין

מחנה צריפין

צריפין הוקם בסוף שנות ה-30 כבסיס של הבריטים בשם "סרפנד". למחרת הכרזת המדינה ב-16 במאי 1948 בשעה 9 בבוקר עזבו הבריטים את מחנה צריפין, אחד ממחנות הצבא הגדולים והמרכזיים שהוקמו בארץ, והכניסו דרך השער המזרחי ("שער ירושלים") את חיילי הלגיון הערבי. מיד עם השתלטותם על המחנה החלו חיילי הלגיון להמטיר אש על ראשון-לציון הסמוכה. המחנה נכבש על ידי חיילי חטיבת "גבעתי" במהלך מלחמת העצמאות, בקרב שנערך בתאריך 18-19 במאי 1948, ולאחר מכן שימש במשך שנים רבות כמחנה בו התרכזו בסיסי האימונים והדרכה בהם נערכו קורסים רבים של צה"ל .

הכרות עם בת הזוג והנישואים

חתונתם של סבא מאיר וסבתא רות ז"ל

בשנת 1956 הלכתי לקולנוע "מוגרבי" בתל –אביב בסוף הסרט ירדתי מהמדרגות החוצה וראיתי בחורה נחמדה ויפה שמה היה רות וכמו כל הנערים התחלתי איתה לאחר כשנה בתאריך  18.12.1957 נר ראשון של חנוכה  נישאנו החתונה נערכה ברחוב המלך ג'ורג' פינת בן ציון לימים קולנוע "מקסים" לחתונה הוזמנו 47 איש, את הכיבוד הכינה רחל אמא של רות אשתי, המאכלים שהיו הם : לביבות, סופגניות, גפילטפיש, משקאות חריפים ועוגות.

כאשר הגעתי חיכה לי צלם בכניסה עליתי למעלה וכל האורחים היו כבר ב"אולם". את החליפה של החתונה שמרתי עד היום בארוני ובכל בוקר שאני מתלבש אני רואה אותה.  



תעודת נישואים