שמי מאיר איתן נולדתי בשם מרסל שמולביץ' ב-9.11.1931 בעיר מץ שבצרפת. הוריי, אמי יונה ואבי משה הגרו מפולין לצרפת בשנת 1921 . אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד במכרות פחם בגרמניה , הוא היה מתעורר בכל יום בשלוש לפנות בוקר ונוסע ברכבת לעבוד והיה חוזר בין ארבע לחמש אחרי הצהריים, כך שהרבה אבא לא היה לי כשהייתי קטן. היינו ארבעה ילדים, אחי גדול סנק שמשון נולד בשנת 1918. אחר כך נולדה אחותי בשנת 1923 קרנדל-עטרה. אחריה סציל-צילה בשנת 1924. אני הצעיר מכולם-בן הזקונים. את השמות שלי ושל אחיותי בעברית נתנה לנו המורה בבית הספר במרכז, היא אמרה שכאן ישראל, ושינתה לנו את השמות איתם באנו מצרפת. בשנת 1926 אבי נסע לחפש עבודה בארץ ישראל. הוא מצא עבודה בתור פחח רכב, אני חייתי עם אמי ואחותי בצרפת. בקיץ הלכנו עם אמא לבריכה, הלכנו על סף הבריכה וקבוצת בחורים זרקו את אמא למים וצעקו לה סל ג'וייף-יהודי מלוכלך. אבי ששמע את הדבר היגיע מיד לצרפת בשנת 1935 והודיע כי אנחנו עולים לארץ. הוצאנו דרכונים בעירה וממץ נסענו ברכבת למרסיי משם עלינו על האוניה פאטריה איתה הגענו לארץ, בתור עולים בלתי לגליים-לא חוקיים. כאשר הגענו לארץ אבא ואמא זרקו את הדרכונים למים כי לא היו לנו אישורים להיכנס. הבריטים הכניסו את כולנו 6 נפשות לכלא-כישלה ביפו. היה לאבא שלי דוד כאן בארץ, היה לו כסף והוא בא ושילם ושיחרר אותנו הערבות עד למשפט. המשפט לא התקיים ואנחנו נשארנו כאן. הדירה הראשונה בה התגוררנו הייתה ברחוב קינג ג'ורג' פינת רחוב בית לחם בתל אביב. בחדר אחד כולם יחד, אני ישנתי על האח עם עכברושים שרצו מעלי. משם עברנו לרחוב ריינס 30 רחוב יוקרתי בצפון תל אביב לדירת 2 חדרים. ההורים היו בחדר אחד,ואנחנו 4 ילדים ישנו יחד על מיטה אחת גדולה. הרבה שנים ישנו כך יחד,אני זוכר שאחי הגדול שמשון .לדבר בצרפתית לכן כל ערב בעודנו שוכבים במיטה ארבעתנו היה שואל אותי שמשון איך עבר עלי היום ובקש שאענה לו בצרפתית כך כל ערב עד שלמדתי לדבר בצרפתית. ישנו כך ארבעתנו עד שאחי שמשון התחתן ועזב את הבית.וגם אחותי. בגיל 6 הלכתי לבית הספר היסודי "המרכזי", בית הספר היה ברחוב זמנהוף. בבית הספר למדנו 3 שעות בשבוע חקלאות-איפה שהיום נמצא היכל התרבות והבימה הייתה גבעה הגינה הציבורית שם עיבדנו את האדמה ושתלנו ירקות. בימי שישי תמורת מיל היינו מקבלים בצל וצנונית הביתה והיינו מאושרים. כל יום לאחר בית הספר אני וחברים היינו הולכים לגינת רות שם היינו מכינים שיעורי בית משחקים והנים.
את בר המצווה שלי חגגנו בסלון ביתינו היכן שהורי ישנו אמי הכינה את הכיבוד, לחמניות, גפילטפיש, רגל קרושה ועוגות .הגיעו 50 אורחים במשך היום בני משפחה ושכנים. עליתי לתורה בבית הכנסת בוגרשוב, הפטרתי הייתה "תולדות" ועד היום בגיל 79 אני זוכר אותה . אני זוכר שהתרגשתי מאד וכאשר קראתי את ההפטרה כל בית הכנסת הסתכל עלי. בשנת 1947 לאחר חצי שנה של נישואיה נפטרה אחותי עטרה בגיל 25 ממחלת שחפת. ב-29 לנובמבר 1947 יום הכרזת המדינה באו"ם קמנו משבעה .(הייתי אז בן 16) בחוץ היה שמח כולם רקדו שרו וחגגו ואני שקמתי משבעה על אחותי גם אני שמחתי עם ההמון ,חזרתי הביתה וסיפרתי להוריי על החגיגות שבחוץ והם הסתכלו עליי במבט עצוב כי לא ידעתי שאסור לי.
